ברכה ותקווה לכבוד ט"ו בשבט ה'תשפ"א

ט"ו בשבט קצת עצוב השנה ועדיין טומן בחובו זרעים של לימוד ותקווה

כי האדם עץ השדה

אני מאחלת לכולנו שנצליח להתעצות, לפתח שורשים יציבים, ענפים מצלים ופירות מתוקים. שאהובים, עוברי אורח, בעלי חיים, ציפורים וחרקים ימצאו משענת נוחה, אוויר צח, פינה להשקיף ממנה אל האופק ואשליה נעימה של בטחון וודאות. אמן ואמן שנהיה מחוברים יותר לסביבה, לאדמה, למשפחה, לשכנים ולעצמנו.

ט"ו בשבט קצת עצוב השנה ועדיין טומן בחובו זרעים של אמונה וטעם

אני מתפללת על הזכות וההכרח של עצים ופרחי בר להתקיים ולאפשר לנו להמשיך לנשום, לצעוד, להרחיב את הלב, לקבל השראה, לאכול ולקיים את הסביבה כולה. ובמידה ויהיה ספק, שנצא להלחם על זכותם ועל זכותנו.

מי יתן ומקבלי ההחלטות ישכילו להבין מה חשוב באמת, שהארץ תשקוט ושנוכל לשוב לטייל, להכיר, לכבד ולאהוב את ארצנו הקטנטונת.

אמן ואמן

לחיצה על התמונה תוביל לטקסט המרגש, הנוקב ומעורר המחשבה של ס. יזהר על חוק התקציב בשנת 1962

אסיים במילותיו של דוד בן גוריון, בקריאה הראשונה של חוק הגנים הלאומיים, שנכתבו בהשראת מילותיו של ס. יזהר

"עץ בן שבעים שנכרת - לא יוכל לבוא במקומו שום מבנה מועיל חדש. אין תמורה לעץ עתיק. המשמיד עץ כזה עוקר שורשי אדם. אין שום בניין או חשמל חשוב יותר מעץ איקליפטוס עבות, שקמה ישנה, חורש אלונים. הם שורשי האדם. בניין תוכל להקים כאן או שם, ולעץ בן מאה אין תמורה..."