זה שעתיים שהעור שלי מצטמרר. הרוח הירושלמית נעימה, העור בוער ולח והסיפורים מסמרי השיער הופכים לתערובת סוערת בנפש שלי. העיניים דומעות. הלב מפרפר. ולבסוף, מתעוררת בי תקווה.
פרוייקט לונקה הוא אולי הפרוייקט הכי רלוונטי שיש בימים שהכל מהיר ושטחי.
בשנת קורונה שהפכה לשנה של ייאוש, בדידות וחיפוש משמעות נגלה אותה בפרוייקט שבא להזכיר לנו על אובדן איטי וקבוע של שורדי שואה ושל סיפוריהם (שחלקם אולי מעולם לא סופרו), על האומץ של אותם שורדים ועל כך שהלב שלנו עוד יכול ורוצה להרגיש.
כבר מחודש אפריל (2021), מוצגת בכיכר ספרא המרכזית שבירושלים תערוכה מרגשת ומעוררת את הלב עד מאוד. כמשוטטת ירושלמית נחשפתי אליה כבר לפני מספר חודשים. חלפתי על פני התמונות וחייכתי לעצמי. תמיד הייתה לי משיכה לאנשים מבוגרים, ובטח לכאלו שמחייכים אלי בעיניים חמימות. אני מודה, לא עצרתי לקרוא מי אותם אנשים. קצב החיים שהמצאתי לעצמי לא עודד אותי לעצור לרק רגע ולהתחיל להתעמק בכתב הקטן שלצדי התמונות כדי להבין איזה אוצר מונח לפני. עד אתמול...
בזכות השתלמות שארגנה הקולגה המופלאה אסתר סעד, ירדתי מוקדם בבוקר בתחנת הרכבת הקלה של העירייה, למה שיתגלה בהמשך כהזדמנות להוקיר תודה לחיים.
פרויקט לונקה הוא פרוייקט צילום, בו מתעדים הצלמים המובילים בעולם שורדי שואה במדינות שונות. המיזם כולו מתנהל בהתנדבות מלאה של הצלמים, הצלמות והצוות, נקודה מעוררת השראה בפני עצמה.
הפרוייקט נקרא על שם ד״ר אלאונורה נס, שכנערה שרדה חמש מחנות ריכוז והשמדה והוקם על ידי בתה רינה קסטלנובו וג'ים הולנדר, בנו של ג'ינו הולנדר – חייל אמריקאי שלחם בנאצים באירופה במלחמת העולם השנייה.
לא מדובר פה בצילומים שוברי לב בגטו או במחנה ההשמדה,
אלא בצילומים מעוררי השראה ותקווה עם ניצוץ של חיים
בכל תמונה ותמונה ניכרת האינטימיות שנוצרה בין הצלם לבין השורד. לעתים מדובר בפעם הראשונה בה נחשף צלם לשורד שואה ולסיפורי הזוועות, לעתים אולי הפעם הראשונה בה השורד משתף את סיפורו. התמונות וסגנונות הצילום שונים ומגוונים אך חוט השני העובר בין כל התמונות כולן הוא החיים.
ד"ר חגי רוט, מפיק ויוזם בפרוייקט ואיש בעל חזון ותשוקה, פורש בפנינו את סיפורם של המצטלמים בעדינות ובאהבה. הסיפור תמיד מורכב (ולעתים ממש מזעזע) ונדרשת עבודה עדינה לפרום את נימי ליבנו ולהפגיש אותנו עם דיסוננס שכזה על הבוקר. קשה לדמיין אילו זוועות חוו האנשים המחוייכים והמוצלחים שלפני - אמנים, ספורטאיות, מדענים, ואנשי משפחה שבנו את חייהם מחדש. העיניים שלהם נעוצות בעיניי, הלב נפתח אבל הראש מסרב להאמין. ניכר כמה חשוב לחגי להכיר את סיפורם, את פועלם ואת אהבותיהם של השורדים. כמה חשוב לו שהתמונה תייצג את המורכבות ותסייע לאנשי העולם כולו להתחבר לכל דמות ודמות. מדי פעם נוחתת המציאות בדמות כאב חד שעולה כשהוא מספר שאחת לכמה שבועות מתקבלת בשורה על מותם של שותפים לפרוייקט. ואולי זוהי מהותו האמיתית של הפרוייקט? להנציח את אותם גיבורים וגיבורות שבחרו בחיים כל עוד הם לצדנו וסביבנו ולעזור לנו להתחבר אליהם.
אנחנו מתקדמים עם הסיפורים ואני נדהמת.
איך אפשר להמשיך להיות אנושי גם אחרי שפוררו את האנושיות שלך? איך אפשר לאהוב גם כשכל מי שאהבת נרצח על ידי בני אדם בדיוק כמוני וכמוך? אני מגלה שאפשר אפילו להקים משפחה אחרי שמנגלה בחר בך כשפן הנסיונות שלו. זה קשה ונתפס בעיניי כתהום שאין לחצותה. אבל כאן בתערוכה אני מבינה ולומדת שזה אפשרי. האנשים היפים הללו בתמונות מסתכלים עלי וכל קמט שלהם נוצר סיפור שאולי לעולם כבר לא יסופר.
כמה מהם הלכו מאתנו מבלי זכו לפרוץ את מחסום הפחד, הזעזוע, הטראומה, הכאב?
נכון להיום, צולמו בפרוייקט כ-400 תמונות. למעשה מדובר במאות סיפורים שזוכים להיות מסופרים בצורה מעט שונה ממה שהתרגלנו כשאנו חושבים על שורדי שואה. התמונות חודרות ללב, מסקרנות ומייצרות פתיחות מסוג שקשה לצפות כשעולה הנושא הכואב כל כך.
פרוייקט לונקה הוא נכס.
הוא נכס לכל העולם כולו ולנו כחברה.
פרוייקט לונקה זועק זעקה שקטה וחודרת באמצעות אמנות חוצה תרבויות, דרך עיניים ודרך לבבות.
אני מזמינה אתכם להגיע לכיכר ספרא בחודש הקרוב וכן לגלריה העירונית ולשאוב השראה, עוצמה ואומץ.
בנוסף, ב -2/8 יתקיים בכיכר ספרא טקס מיוחד במינו בו יצויין המרד בטרבלינקה, מרד שהוביל בסופו של דבר לחיסולו של מחנה בו נרצחו כ-900,000 יהודים. זו הזדמנות להגיע להתרשם מהתערוכה, להשתתף בטקס לפגוש ולכבד (אולי בפעם האחרונה) את השורדים והשורדות שיגיעו.
התערוכה יורדת מכיכר ספרא בסוף אוקטובר 2021. שווה לעקוב ולחפש את התערוכות הבאות
Comments